רש"י על קידושין ט׳

1 חומרי - בוטייני"ש שעושין של בדיל וחורזין הרבה מהן בחוט אחד ועושין אותו כמין ענק ונושאין בצואריהן למכור ויש גורסין פתכייתא והן של זכוכית כמין טבעות דקים וקורין אותו פוריל"ש ובלשון רבותינו אושטנית:

2 חד שוכא - מלא חוט הענק:

3 מיקדשת לי - בלשון שאילה:

4 הב אשקי ושדי - דלא כפלתיה לדיבורא:

5 תגא דמלכא - בכתר המלך נשבע:

6 והלכתא כר"א - דאמר לעיל קידושין דף ח. התקדשי לי במנה ונתן לה דינר הרי זו מקודשת וישלים:

7 כרבא אמר רב נחמן - דאמר לעיל שם מנה אין כאן משכון אין כאן:

8 בתך מקודשת לי - והיא ברשות אביה לקדשה כגון שלא בגרה:

9 לשטר זביני - ומנלן דכי האי גוונא הוי שטרא:

10 מאי טעמא קרית ביה יקנו משום דכתיב ומכר - בתמיה קרי ביה כי יקח ונימא דאבי הנערה קאמר שיהא מקיחה לבעל ומשום דכתיב את בתי נתתי:

11 הלכתא נינהו - למשה מסיני:

12 התם נמי - גבי שטר זביני כתיב ואקח את ספר המקנה אלמא המוכר נתנו ללוקח דכתיב ואקח ולא כתיב ואתן וירמיהו היה קונה את השדה מיד חנמאל אלמא מוכר כותב שדי מכורה לך ונותן ביד לוקח אבל הכא כי יקח כתיב:

13 בין ע"י עצמה - שקבלתה היא מדעתו של אב:

14 מדעתה - שהיא אמרה לו לקבל והא דבעינן דעתא דידה והוא שבגרה:

15 שלא לשמה - שנכתב לשם אשה אחרת ונמלך:

16 יציאה בעינן לשמה - דכתיב דברים כד וכתב לה לשמה:

17 הוייה דכסף לא בעינן שתהא לשמה - שתהא צורת הדינר טבועה לשמה:

18 הדר פשטה - ויצאה והיתה שהרי עיקר שהשטר קונה באשה מכאן למדנו:

19 שלא מדעתה - קודם הכתיבה לא נמלך בה ואח"כ הודיעה וקבלתה ובגדולה קאי והוא הדין בקטנה ונערה לשמה ושלא מדעת אביה:

20 מה יציאה שלא מדעתה - שהרי על כרחה היא מתגרשת:

21 דעת מקנה - היינו בעל שהקנה אותה בגט זה לעצמה ופוטרה ממנו ובעינן שיכתוב מדעתו דכתיב וכתב לה:

22 אף כאן דעת מקנה - דהיינו האשה שנקנית לבעל:

23 מאי לאו שטרי אירוסין ממש - כגון בתך מקודשת לי:

24 שטרי פסיקתא - התנאים שביניהם וממון שפוסקין זה לזה:

25 באמירה - בלא קנין שהקידושין הן גמר הדבר דבההיא הנאה דקא מתחתני אהדדי גמרי ומקני ובאותן התנאים קאמר שהעדים אין רשאין לכתוב עליהם שטר אלא מדעתם דניחא להו שתהא כמלוה על פה ולא כמלוה בשטר:

26 אמר קרא בעולת בעל - כי ימצא איש שוכב עם אשה בעולת בעל:

27 כעורה זו - בתמיה וכי אינה מקובלת עליך שאתה מחזר ללמדה ממקום אחר:

28 עד דמקדש - בכסף והדר בעיל כדכתיב כי יקח דהיינו כסף והדר ובעלה:

29 א"כ - דהכי קאמר קרא דבעינן כסף וביאה ובלאו ביאה לא מקדשה:

30 נערה מאורסה דבסקילה כו' - הלכך ע"כ כי יקח הוו קידושין לעצמן ובעלה הוו קידושין לעצמן בלא כסף ומשכחת סקילה בקידושי כסף בלא ביאה:

31 בעולה היא - וסקילה בבתולה כתיבא דברים כ״ב:כ״ג כי יהיה נערה בתולה מאורשה לאיש וגו' ודרשינן כתובות דף מח: בתולה ולא בעולה שהבעולה בחנק כשאר אשת איש:

32 שלא כדרכה - דאיתקוש משכבות להדדי דכתיב ויקרא כ׳:י״ג משכבי אשה שתי משכבות וקרינא בה כי יקח ובעלה ואכתי בתולה היא:

33 א"ל אביי - ליכא לאוקמי הכי דאי בא עליה ארוס שלא כדרכה תו לא הויא בסקילה דעד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי גבי באו עליה עשרה שלא כדרכה ואמרו כולן בסקילה אלא באחר שאינו בעלה אבל בעלה עושה אותה בעולה בשלא כדרכה דילפינן לה מבעולת בעל כדלקמן:

34 שלא כדרכה - דאיתקוש משכבות להדדי דכתיב ויקרא כ׳:י״ג משכבי אשה שתי משכבות וקרינא בה כי יקח ובעלה ואכתי בתולה היא:

35 ועדיין היא בתולה - שבאו כולן עליה שלא כדרכה:

36 הראשון בסקילה - לקמן יליף טעמא בשמעתין:

37 משכחת לה - דבסקילה:

38 שקידשה בשטר - וההיא לא בעיא ביאה:

39 דהואיל וגומר ומוציא גומר ומכניס - בלא ביאה הלכך אם לאו דר' יוחנן הוה אמינא לגבי כסף עד דמקדש ובעיל אבל השתא דנפקא לן מבעולת בעל דבבעילה לחודה מיקדשה ע"כ כי יקח דיליף קיחה קיחה אגמריה דבכסף לחודה מיקדשה דאי עד דמקדש ובעיל כסף מאי אהני:

40 לאחרת - אשתו:

41 א"כ - דלא אשמעינן אלא קידושי ביאה לכתוב ובעל מאי ובעלה זו ולא אמה העבריה:

42 ולרבא דאמר - לקמן בפ' שני גבי מקדש אחת משתי אחיות סתם לא הוו קידושין הואיל ואין ראויין לביאה שאינו ידוע איזו אשתו ואיזו אחות אשתו שהיא בכרת ואמר רבא בר אהינא אסברה לי חכם אחד ששמו בר אהינא לימדני טעם זה מן המקרא כי יקח ובעלה קיחת כסף הראויה לבעילה הוא דהויא קיחה מנא ליה הא דדרשי' ליה לכדרבי ולמעוטי אמה:

43 א"כ - דלקידושי ביאה ולמעוטי אמה ותו לא יליף מינה לכתוב או בעלה:

44 מאי ובעלה - משמע דקאי נמי אקיחה למילף הך דבר אהינא:

45 האי סברא - דאין אחר עושה אותה בעולה שלא כדרכה: